נקודת מבט על הורות

אופיר הייתה ילדה יחידה במשך שנתיים ו- 9 חודשים. ילדה בכורה שקיבלה מלא תשומת לב מזוג הורים, סבים וסבתות דודים

השנה 1987 מסיבת סיום של גן חובה, הגננת צילה. הילדים נרגשים לסיים את הגן ולעבור שלב לבית הספר, כיתה א'

אמא שיחקתי בגן שאבא מת, כך התחילה אופיר לספר לי, כששכבנו יחד במיטה אחרי השנ"צ של שישי.לקחתי נשימה מהירה של

אמא יקרה! כבר חודש שאנחנו עושים חזרות בגן,לומדים את השירים,מתאימים את התנועות. מקבלים העמדות, תפקידים,כד, סביבון, שמן, פנס,מתאמנים עם התלבושות. הגננת והסייעת מתרגשות,המנגנת

היא התקשרה אליי לפני שבוע אחרי שראתה שהגבתי לאיזה פוסט, פתחה את השיחה ישר בבעיית השינה של הבן שלה. שאלתי

ילדה שלי רק אתמול יצאת מגופי, ללא אפידורל למרות שדקרו אותי, ועכשיו נהיית ילדה גדולה, ממש גברת. רק אתמול התלבטתי

כששואלים אותי מהו אחד הדברים החשובים להשקיע בו במרחב המשפחתי, אני כמובן אומרת זוגיות! ומתוך הבנה זו הבנו אני ואסף

לפחות פעם בשבוע שואלים אותי אימהות ואבות: "איך אני יוצר/ת גבול ברור לילדים?" "איך אני מצליח/ה להגיד פעם אחת והם

סלחי לעצמך על כל רגשות האשם המעצבנים. סלחי לעצמך על ימים ללא כושר ואוכל בריא. סלחי לעצמך על שלא הספקת