נקודת מבט על הורות

כבר שבועות רבים שאני מסבירה לעצמי בצורה ממש משכנעת, אין לי זמן, אני עמוסה, עייפה, יש לי עבודה, משפחה שמחכה,

אני יודעת איך את לא צריכה לחפש עוד מקום, לאהוב או לחבק, עוד מקום אצלך בלב. אני יודעת איך את

לאהוב ללא תנאי, להגן ולשמור מגדול וגם קטן, לעודד ולהוקיר על המובן מאליו וזה שלא, לחבק כשכואב, ללטף כשצריך להירגע,

אמא יקרה! כבר חודש שאנחנו עושים חזרות בגן,לומדים את השירים,מתאימים את התנועות. מקבלים העמדות, תפקידים,כד, סביבון, שמן, פנס,מתאמנים עם התלבושות. הגננת והסייעת מתרגשות,המנגנת

לפחות פעם בשבוע שואלים אותי אימהות ואבות: "איך אני יוצר/ת גבול ברור לילדים?" "איך אני מצליח/ה להגיד פעם אחת והם

אז את לא בקטע של עונשים, היא שאלה אותי לקראת סוף הפגישה. שאלתי אותה אם היא מרגישה, שהעונשים שהם נותנים

אני רואה שאתם מאוד מתרגשים, עוד רגע מתחילה לה שנת הלימודים, אני שומעת שהחברים שלכם סופרים… עוד 20, עוד 10,

יום שבת זה בדרך כלל יום שכל המשפחה נפגשת אצל סבתא וסבא. בשבת לפני שבועיים ישבנו כולנו, כולל הדודה והדוד,

השנה 1987 מסיבת סיום של גן חובה, הגננת צילה. הילדים נרגשים לסיים את הגן ולעבור שלב לבית הספר, כיתה א'