נקודת מבט על הורות

אופיר הייתה ילדה יחידה במשך שנתיים ו- 9 חודשים. ילדה בכורה שקיבלה מלא תשומת לב מזוג הורים, סבים וסבתות דודים

כבר שבועות רבים שאני מסבירה לעצמי בצורה ממש משכנעת, אין לי זמן, אני עמוסה, עייפה, יש לי עבודה, משפחה שמחכה,

מתחילתו של הקיץ, כל כניסה לבריכה מלווה במילים אלו מתוך פיה של אופירי שלי. על זרועות ידיה מצופים והיא נתלית

לפחות פעם בשבוע שואלים אותי אימהות ואבות: "איך אני יוצר/ת גבול ברור לילדים?" "איך אני מצליח/ה להגיד פעם אחת והם

יום שבת זה בדרך כלל יום שכל המשפחה נפגשת אצל סבתא וסבא. בשבת לפני שבועיים ישבנו כולנו, כולל הדודה והדוד,

אני יודעת איך את לא צריכה לחפש עוד מקום, לאהוב או לחבק, עוד מקום אצלך בלב. אני יודעת איך את

אמא שיחקתי בגן שאבא מת, כך התחילה אופיר לספר לי, כששכבנו יחד במיטה אחרי השנ"צ של שישי.לקחתי נשימה מהירה של

7 ילדים, בני משפחה, נפגשים. גילאים שונים, העדפות שונות. אלה שהם פחות או יותר באותו הגיל, נשכבו בשלב מסוים בחדר

ילדה שלי רק אתמול יצאת מגופי, ללא אפידורל למרות שדקרו אותי, ועכשיו נהיית ילדה גדולה, ממש גברת. רק אתמול התלבטתי