מתי בפעם האחרונה אמרת לילד.ה שלך משהו שלא באמת התכוונת אליו?

הרבה פעמים אנחנו מגיעים למצבים מול הילדים שלנו, בהם אנו מרגישים חסרי אונים, אנו לא יודעים בדיוק לתאר את התחושה הזו באון ליין, אלא יותר בדיעבד.

ברגע האמת התת מודע שלנו פועל באוטומט, בדרך בה הוא יודע להגן על עצמו, יותר נכון עלינו.
הרי גם אנחנו המבוגרים, ההורים, זקוקים להגנה.

ואז כשהם לא משתפים פעולה, אנחנו שולפים את האיום, זה שאמור להעביר להם את ההבנה של אני ההורה, ואתה תעשה מה שאני אומר לך! 

ואם לא תעשה….

"אני כבר אראה לך מה זה…"
"אני הולך ומשאיר אותך פה…"
חכה חכה מה יקרה אם אתה לא בא עכשיו…"

הדוגמאות מגוונות והתוצאה אחת, הילד שלך מסיק מסקנות כמו: איזה פחד, מה הולך לקרות, אני לבד פה, ואין מי שיגן עליי, אפילו ההורה שלי שאומר שאוהב אותי, רוצה להשאיר אותי לבד.

אבל היי, אבא אני לא רוצה להישאר לבד, בעולם הגדול הזה.
עוד לא הספקת ללמד אותי את כל מה שתיכננת.
אבא, למה התכוונת שתראה לי מה זה??
אבא אתה יודע שכשאני עושה משהו, זה שאתה אומר שזה דווקא, זה לא בשביל שתתעצבן עליי, אני פשוט רוצה שתראה אותי, שתתייחס אליי עוד קצת, גם אם אתה טרוד מהעבודה או ממש ממש עייף.
אני נמוך ממך, אבל ממש כמוך.
אל תכעס עליי שבא לי עוד חיבוק לפני השינה.
אל תשאיר אותי לבד בג'ימבורי או בגינה, רק כי רציתי עוד מתקן אחד ודי, בעצם עוד שניים.

אבא, אני יודע שאתה עסוק ועובד קשה, אבל אני ממש מתגעגע אלייך.

כשהילדים שלנו קטנים, יותר קל כביכול, להפעיל את מנגנון הכוח במקום את הסמכות.
שימוש בכוח נובע מחוסר אונים, אין לי שום דרך אחרת לגרום לזה לקרות.
הסמכות לעומת זאת נובעת ממהות התפקיד ההורי, להוביל, לדאוג וגם לדעת לומר לא.

ואז עוברות השנים, והקטנים הופכים פתאום גדולים ואז הכוח כבר לא עובד שם.
בגיל הזה, התקשורת שבחרנו להתאמן בה כבר מגיל קטן,היא המנצחת.
היא זו שקובעת איזה מערכת יחסים תהיה לי עם הילדה שלי בגיל ההתבגרות.
אז, כבר הרבה יותר קשה, לתקן או ליצור יש מאין.
גם אז זה ניתן לתיקון, ליצירה, פשוט הרבה יותר מאתגר.

חשבו לעצמכם איזו מערכת יחסים אתם רוצים לרקום עם ילדכם, אילו ערכים יהיו בה ואיך תגרמו לזה לקרות.
אל תגידו מילים שלא תעמדו בהם, או מילים שהם יפרשו בצורה פחות טובה או נכונה.

להיות הורה, זה תפקיד שמצריך המון כוחות, אנו מקריבים בו המון, ורק מידי פעם מקבלים על זה תגמול.

להיות הורה זה תפקיד כה משמעותי, אנו מטפחים ומגדלים אותם מרגע כה זעיר, שהם ממש כמו פלסטלינה, וזו זכות כה גדולה.

תעצמו את העיניים, וממש כמו בפלסטלינה, דמיינו איזה הורים אתם רוצים להיות, ופשוט תצרו זאת במו ידיכם.

שבוע שכולו טוב.

השארת תגובה