היא התקשרה אליי בתחילת החופש, ואמרה שממש קשה לה

*סיפור מקרה
*חלק מהפרטים שונו לטובת שמירת פרטיותם של בני המשפחה

המשפחה
זוג הורים היא בעשור השלישי והוא ברביעי
ילד בן 3
תינוקת בת חודשיים

פרטים חשובים 
בחודשיים האחרונים עברו דירה מצפון הארץ למרכז
הילד עומד להתחיל גן חדש
גמול מחיתולים
אחות קטנה הצטרפה למשפחה

את השיחה מהאמא קיבלתי בתחילת החופש, סיפרה שילדה לא מזמן ועברו דירה לא מזמן, והיא נורא עייפה, וזה יותר קשה ממה שחשבה, ומה אפשר לעשות???


שאלתי אותה מה הרצון שלה שיהיה?


אמרה אני רוצה לחזור לנשום בקלות, כמו בחופשת לידה הראשונה, רוצה לקבל כלים, איך עושים סדר בכל הבלאגן.

בפגישה הראשונה הקשבתי הרבה, שאלתי שאלות, הם סיפרו על עצמם, על הילדים, על ההריונות, והלידות, על הבית ממנו כל אחד הגיע, על התרבות השונה והדברים המשותפים
לאט לאט כל אחד נפתח, והרשה לעצמו לספר גם את הדברים שפחות מסתדרים, אלו שפחות נוח בדרך כלל לדבר עליהם בפני זרים.
בסיום הפגישה הראשונה רגע לפני שהלכתי, הם אמרו שהפגישה עברה להם ממש מהר, ותודה שהקשבתי.
לפעמים רק ההקשבה עושה עבודה, כי כשאני מקשיבה הם שומעים את המילים שיוצאות מתוכם.

בפגישה השניה הגעתי אליהם הביתה, כששני הילדים בבית, והם בהתנהלות הכביכול רגילה, אני שם מסתובבת בבית, ולמעשה לא אומרת מילה.

בפגישה השלישית שוחחנו על הדברים, שאלתי איך היה להם, שיתפתי ושיקפתי מה ראיתי בפגישה הקודמת.
לחלק מהדברים הם היו מודעים ובחלק מהדברים הופתעו, חייכו, היו מעט נבוכים.

בסיומה של הפגישה הזו הם קיבלו רק משימה אחת, להפסיק להגיד את המילה לא לילד הגדול, ובמקומה להשתמש במה כן, או איך אפשר אחרת.

בפגישה הרביעית סיפרו שהאווירה בבית יותר נעימה ורגועה, כי הם מודעים עכשיו לדברים שבכלל לא התייחסו אליהם קודם. יחד עם זאת הילד פתאום חזר לפספס.
הפעם עשינו סדר בסדר היום של הילדים, עם דגש על מה קורה בבוקר לפני היציאה למסגרות (המקרה הנוכחי קייטנות) וטקס השינה בסופו של יום.
המשימה להפעם, מלבד טקסי הבוקר והערב הייתה, לעודד את הילד על הדברים החיובים והטובים שעושה, לקרוא לזה בשם מדויק ולהסביר לו את הכוונה.
העידוד יחזק את הילד ואת דימויו העצמי, וישפיע גם על עניין הרגרסיה בגמילה.
סיפרו שכל הזמן מזכירים לא ללכת לשירותים, שוחחנו על מוקדי שליטה של ילדים (שינה, אוכל, צרכים), והעברת אחריות לילד (כלומר לא מציעים לו ללכת לשירותים, לא קובעים עבורו שהגיע זמן פיפי והכי חשוב לא כועסים כשהפספוס קורה)

בפגישה החמישית היה מעניין, הם סיפרו שיש להם פתאום יותר זמן במהלך היום, הילד מעסיק את עצמו, לא דורש כל הזמן תשומת לב, היא משתפת אותו בדברים שקשורים באחות הקטנה, ואם לא רוצה משחררת.
עניין הרגרסיה בגמילה עדיין בגלים, ולא תמיד מצליחים ולהתאפק ולא להעיר לו בנושא.

דיברנו גם על זמן איכות להם כזוג וגם כל אחד בנפרד.
עשינו סיכומון עד כה, והם בחרו להמשיך לעוד פגישות.

שלשום, הייתה הפגישה השמינית, הם מעידים שמרגישים טוב יותר ובטוחים יותר, כמובן שיש רגעים של עומס ואז יותר עצבניים או חסרי סבלנות, אך מבינים שזה טבעי, ודואגים בשעות הללו להביא בייביסיטר שתעזור.
הרגרסיה בגמילה כמעט וחלפה לה.

אנו עובדים כבר על השלבים הבאים של אמונה באינטואציה, חיזוק מערכת היחסים כעת לטובת מערכת יחסים חזקה בעתיד.

בנימה אישית 
מדובר בזוג קשוב אחד לשני, שלמרות השוני התרבותי מבינים את הצורך ליצור משהו שלם משלהם.
הם הגיעו בגלל סיבה מסוימת ובחרו להמשיך בגלל דברים אחרים לגמרי.
הם הבינו כיצד אפשר בדרך קצת שונה להגיע לתוצאה טובה הרבה יותר.

לפעמים זה רק עניין של נקודת מבט, כשאנחנו עוצרים בנחת, בטיימינג הנכון אנו מבינים איך זה נראה מעיני הילדים שלנו.
כשאנחנו מנסים רגע להיזכר, מה אנחנו היינו מרגישים, באותה סיטואציה בדיוק כשהיינו קטנים, פתאום הכל מרגיש ונראה ברור יותר.

ומה דרוש לכך?
החלטה שרוצים.
אמונה שבזכות התמדה ונחישות אפשר להשיג הכל.
שיתוף פעולה

תזכרו – "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" (ד"ר סוס)

 

השארת תגובה