כשהילדה שלך בוחרת, לא להשתתף בחגיגת החנוכה בגן.

אמא יקרה!
 
כבר חודש שאנחנו עושים חזרות בגן,
לומדים את השירים,
מתאימים את התנועות.
 
מקבלים העמדות, תפקידים,
כד, סביבון, שמן, פנס,
מתאמנים עם התלבושות.
 
הגננת והסייעת מתרגשות,
המנגנת גם.
 
אני זוכרת את כל המילים, כמעט בעל פה,
כל כך הרבה שירים במסיבת חנוכה אחת.
 
אתמול לפני השינה הכנו את השמלה הלבנה,
זו שמסתובבת.
 
שמנו אותה על הכיסא,
והיא חיכתה לי עד הבוקר.
 
בבוקר כשלבשתי אותה,
הרגשתי כמו נסיכה אמיתית.
 
וכשסוף סוף התחילה החגיגה התרגשתי נורא.
 
בגן שלנו, של הילדים,
היו הפעם גם המון הורים, גבוהים כאלו עם ניידים.
הם כל הזמן צילמו, והסתירו לאחרים.
 
ואני כל כך התרגשתי, ששכחתי את כל המילים,
ורציתי לרקוד, אך גם קצת התביישתי.
 
ושכבר החלטתי לאזור אומץ ולקום,
אמרת לי, "אין לך ממה להתבייש",
ואז יותר התביישתי.
 

תמיד זה הפוך ממה שרוצים.

 
אמא שלי,
אל תתאכזבי!
יהיו עוד המון מסיבות.
 
העיקר שאת כאן לידי, מחבקת אותי.
 
אמא, מתי מחלקים את הסופגניות?
 
*הפוסט פונה גם לאבות, ומדבר גם על בנים, לא רק בנות.

השארת תגובה