הרגע ממנו חששתי עבר בקלות, מי שבכתה זו אני.

כששואלים אותי מהו אחד הדברים החשובים להשקיע בו במרחב המשפחתי, אני כמובן אומרת זוגיות!
ומתוך הבנה זו הבנו אני ואסף שצריך לפנק גם את עצמנו ואין כמו פינוקים במתחם שנקרא חו"ל.
אז קנינו כרטיסים מספיק מראש (חודש אפריל), שריינו מלון, סגרנו דיל טוב עם סבתא, ועשינו כל שנדרש כדי שהחופשה תצא לפועל.
ברגע ההוא לפני שנסענו לשדה, הרגע ממנו חששתי, אמרנו שלום לילדים, אני עם משקפי שמש, נותנת חיבוק ובוכה והם ממשיכים להתגלש במגלשה.

הרגע ממנו חששתי עבר בקלות ומי שבכתה זו אני.
מדהים איך בניתי לעצמי סיפור שהם קשורים אליי ויהיה להם קשה ואני ממש מקווה שיסתדרו.

ולמה אני מספרת את כל זה:

א. כדי להדגיש ולומר שחשוב לעצור ולהשקיע בזוגיות, הרי משם הכל התחיל, וזה לא משנה ארץ או חו"ל, גם אוהל במדבר הולך, העיקר ביחד, ללכת יד ביד, להיזכר הדברים הקטנים שמשמחים אותנו, ובעיקר בלי קטנטנים שרצים סביבנו ודורשים אותנו.

ב. לפעמים הסיפור שאנו מספרים לעצמנו על הילדים שלנו משנה תמונה שלמה.
לפעמים הוא יכול לייצר מציאות לא נכונה.
לפעמים צריך לתת להם להתמודד ולראות שהכל פשוט מסתדר לו מעצמו.
פשוט לסמוך עליהם.

עכשיו עצרו וחשבו, האם יש סיטואציה עם הילדים בהם החלטתם אתם את התוצאה מראש?

האם אתם יכולים לנסות לעצור, לתת לה לקרות ולראות אם דברים יקרו אחרת?

השארת תגובה