איך מגדלים ילדים עם ביטחון עצמי?

שאלה זו עברה במוחי המון פעמים,
איך מלמדים אותם שהם יכולים להשיג הכל ולדעת שהם חזקים ומסוגלים ושהכל בעצם כבר טמון בתוכם?!
הרי ברגע שהם יודעים ומבינים שהפנימיות שלהם שווה הכל, כל המסביב ידבק אליהם כמו מגנט,
כי ככה זה בטבע.

נכון שאין לי ניסיון ארוך שנים, כי אופירי רק כמעט בת 4 אך יחד עם זאת, זו תקופה כה ארוכה כדי ללמוד, להבין, להשכיל, לשנות, לתכנן וכל יום פשוט לחשב מסלול מחדש.
הרבה פעמים שאני מסתכלת עליה אני רואה בה את עצמי, ואז נזכרת בכל אותם החוויות שעברתי אז כשהייתי ילדה, וגם כשכבר גדלתי וסביבי גם הן גדלו הבנות האחרות, אלו שהיו לעיתים רעות, פחות נחמדות, אלו שהשפיעו על הביטחון העצמי שלי והדימוי העצמי שלי כבר אז בזמנו, כשהייתי ילדה.
כשהזיכרונות הללו עולים, איתם עולים גם תחושות האי נעימות, אלו שרוצים שיעלמו כבר.
ואז אני נפגשת עם חברה, אחת מההווה, כזו שאוהבת אותי על מי שאני היום, עם כל אותם הזיכרונות מפעם.
כל לילה לפני השינה, אני מקפידה לצחצח שיניים,
שם במקלחת מול המראה אני רואה את עצמי, בנטורל, בלי מייק אפ, בלי הגנות, בלי מסכות, מרוצה,
לעיתים גם פחות.
אז מה היה שם בילדות שלי שהפך אותי למי שאני היום.
אני זוכרת בעיקר ילדה עצמאית, כזו שהתמודדה עם המון דברים בעצמה.
אני זוכרת ילדה עם חלום להיות על במה ולשיר ולרקוד.
זוכרת שכמעט תמיד הסתדרתי לבד, לא הייתי מערבת את הורי בכל ענייני בית ספר, עם המורים למדתי לדבר לבד, בלי מתווכים, ובצבא, גם שם ברור…..


אז מה יותר חזק גנטיקה או סביבה?


כנראה שלשניהם יש השפעה.
מה שבטוח שלנו ההורים, המבוגר האחראי יש תפקיד, חתיכת תפקיד חשוב.

אז מה כדאי לעשות כדי לטפח ולהעצים את ילדנו…

לדבר, פשוט לדבר
מרגע שהם נולדים לדבר איתם, בקול רגיל, להסביר גם כשנדמה לנו שהם לא מבינים, הם פשוט מבינים הכל.
לפני החיסון תלחשי לו באוזן שאת סומכת עליו וכאן בשבילו ושזה יכאב ואת תחבקי חזק.
לפני שהיא הולכת לישון תאמר לה כמה שהיא נפלאה, כשהיא שומעת זאת ממך זה הכי טוב עבורה.

כבוד והערכה
למרות קומתם הקטנה וגילם הצעיר הם בני אדם ומגיע להם את הכבוד הראוי לכך.
תכבדו אותם בבוקר טוב עם חיוך, תסבירו בפשטות ונעימות פעולות שעומדות לקרות, הם לא יכולים לנחש את מה שעובר לנו בראש.

לאהוב תמיד
גם כשהם מעצבנים וצורחים ועייפים ומתישים.
יש המון דרכים להראות אהבה, במילים, במגע, במבט הנכון.

בואו נוקיר אותם ונעודד אותם על מי שהם
על הדברים הקטנים והגדולים
בשבילם כל דבר שקורה הוא ענק ועוצמתי, אל תתייחסו כמובן מאליו.
כשהם אוספים את הצעצועים, כשהם מכינים שעורים וכשהם דואגים לאחים הקטנים.

דוגמא אישית
הדרך הכי טובה ללמד את הילדים זה פשוט לעשות בעצמנו.
הם קולטים מהר מאוד כשאנחנו עובדים עליהם ורק מקשקשים במקום לעשות.
זה נכון לתזונה נכונה, לסדר וארגון או לתקשורת טובה עם האנשים סביבנו.

לאפשר להם לחלום ולקפוץ ולשמוח.
תנו להם לגלות לבד מהו קצה גבול היכולת שלהם, שיוכלו לקפוץ ולהגיע לכל גובה שרק יבחרו.


כי אחרי הכל מי מאיתנו לא היה רוצה לחזור להיות ילד לפחות לכמה שעות….?!

השארת תגובה