אז את לא בקטע של עונשים?

אז את לא בקטע של עונשים, היא שאלה אותי לקראת סוף הפגישה.

שאלתי אותה אם היא מרגישה, שהעונשים שהם נותנים מקדמים אותם ומשיגים את המטרה אליה היא רוצה להגיע?
היא ענתה שלא.

אמרתי לה שזו הסיבה שאני לא בעדם.

הרגע הזה שהם הקטנים, נמוכי הקומה, או אלו שכבר גבהו והצליחו במעט לעבור אותנו, מוציאים אותנו מדעתנו.
הוא רגע מתיש וקשה, שכולנו עוברים אותו בדרך כזו או אחרת.

אנו מרגישים שכל כוחותינו נגמרו, שאין לנו בתיק שום כלי אחר לפיתרון.
שהצעקה יוצאת מהפה שלנו במהירות כל כך גבוהה, שלא הצלחנו לעצור אותה, שאפילו אנחנו נבהלנו ממנה.

ואז יצא האיום, שהחליט לעטוף עצמו בעונש, כדי להישמע חזק יותר, רציני יותר ובעיקרון מבולבל הרבה יותר.

עונשים לא משיגים שום מטרה שרציתם להשיג.
הם משיגים את ההפך בדיוק.
פחד
ציוט
השפלה
חוסר כבוד

אני כותבת את המילים הללו והבטן שלי מתכווצת, אני יודעת שאפשר אחרת!

אני יודעת שלהיות הורה זה קשה, אני יודעת שכשיש כמה ילדים, כשכל אחד עם הצרכים שלו, זה הופך עוד יותר קשה.

אני יודעת שיש דרך אחרת, שבשביל להגיע אליה עוברים טיול במדבר, בחום, בשמש, נעים במקומות לא בהכרח נעימים, עד שמגיעים, וגם אז ההישארות לא מובטחת, ולא ידוע לכמה זמן.

אני יודעת שזה לא מתאים לכל אחד.
אני יודעת שזה לא בהכרח אפשרי, כרגע לכל אחד.
כל אחד מגיע לשם בשלב אחר, ויש כאלה שבכלל לא.
אני יודעת שזה לא מתאים לכל אחד, ולא תדעו עד שלא תנסו.

ואם מעניין אתכם, אני פה.
נדבר בטלפון, ואז נחליט לאיזה שביל ממשיכים.

כאן בשבילכם.

השארת תגובה